במהלך הפלגה מעבר לאוקיינוס, פרצה סערה איומה בלב ים. מערכת ההיגוי של הספינה התקלקלה והאנייה הייתה נתונה ל"רחמי" הגלים העזים. כל גל שבא העיף את הספינה עם כל נוסעיה אל האוויר ולאחר נפילתה שוב הכו הגלים ללא הרף. כמה קילומטרים משם, נתקלת ספינה נוספת בתוך אותה סערה איומה, אך מערכות ההיגוי שלה נשארו תקינות, ויחד עם הצוות המיומן הצליחו לנווט את האנייה על מסלולה למרות הגלים והרוחות.
אם נשאל אדם, היכן הוא מעדיף לבלות את טיולו – וודאי שיעדיף את הספינה התקינה על כל מערכותיה, ולא על הספינה המקולקלת מבחינת כושר היגוי, ולא משנה כמה הספינה השניה יותר גדולה, מרווחת ויפה מהשניה.
אבל למה? הרי הספינה הראשונה יותר חופשית?! היא הולכת עם כל גל, כל רוח, איננה "אסורה" ומשעממת כמו האנייה שנוסעת רק על הדרך הישרה, עם מערכת היגוי שאיננה מאפשרת שום נטייה ימינה או שמאלה "סתם כי בא לי". אך האמת היא, שהספינה ה"חופשית", משועבדת באמת לכל גל ורוח, היא איננה בת חורין לבצע את התפקיד ואת המשימה שלה, וטעות היא לחשוב כי לשם כך (לעוף עם הגלים היא נוצרה! דווקא האנייה ה"משעממת", בעלת מערכת היגוי והדרכה תקינה מסוגלת להתגבר על הגלים ולבצע את משימתה ויעודה! רק היא בת חורין באמת – משום שהיא (האנייה מסוגלת לממש את ה"אני העצמי" שלה – דהיינו: להפליג את הים ולא לטבוע, חס ושלום!
וכאן טמון ההבדל.

חרוט או חרות

לשתי המילים חרוט וחרות יש לא רק צליל זהה, אלא גם משמעות קרובה.

במילה חרוט משתמשים לרוב במובן הפיזי: משהו שנחרט (נחרץ בחומר. מכאן המילה מחרטה.
למילה חרות יש משמעות של כתיבה (בעיקר על אבן, ומרבים להשתמש בה במשמעות מושאלת: חרות על דגלם; חרות על לוח לבם; נחרת בזכרונם וכו'.

השורש חר"ת הוא שורש יחידאי במקרא, ולכן קשה לדעת בוודאות מהי משמעותו המדוייקת. מההקשר שבו הוא מופיע, מסתבר שמדובר בפעולה של כתיבה:

שמות ל"א: (יח וַיִּתֵּן אֶל-מֹשֶׁה ... שְׁנֵי, לֻחֹת הָעֵדֻת--לֻחֹת אֶבֶן, כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים.
שמות ל"ב: (טו וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה, מִן-הָהָר, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת, בְּיָדוֹ: לֻחֹת, כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם--מִזֶּה וּמִזֶּה, הֵם כְּתֻבִים. (טז וְהַלֻּחֹת--מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים, הֵמָּה; וְהַמִּכְתָּב, מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא--חָרוּת, עַל-הַלֻּחֹת.

חיזוק נוסף לכך ש'חרות' פירושו 'כתוב' מתקבל מהשוואת הפסוקים בהם מופיע הצרוף 'לוח ליבו':

* כָּתְבֵם, עַל-לוּחַ לִבֶּךָ (משלי ג ג; ז ג
* חַטַּאת יְהוּדָה, כְּתוּבָה בְּעֵט בַּרְזֶל בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר: חֲרוּשָׁה עַל-לוּחַ לִבָּם (ירמיהו יז א


כלומר, התנ"ך מקביל בין 'כתוב' לבין 'חרוש'. ידוע, שהעיצורים ש' ות' מתחלפים לעתים ביניהם ◄בלשונות השמיות; והמילון המדעי מעיר, שהמילה היחידאית 'חרות' היא כנראה שיבוש של המילה 'חרוש'.

שמות ל"א: (יח וַיִּתֵּן אֶל-מֹשֶׁה ... שְׁנֵי, לֻחֹת הָעֵדֻת--לֻחֹת אֶבֶן, כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים.
שמות ל"ב: (טו וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה, מִן-הָהָר, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת, בְּיָדוֹ: לֻחֹת, כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם--מִזֶּה וּמִזֶּה, הֵם כְּתֻבִים. (טז וְהַלֻּחֹת--מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים, הֵמָּה; וְהַמִּכְתָּב, מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא--חָרוּת, עַל-הַלֻּחֹת.